שוויג נ' האחים ישראל בע"מ

פסק דין

התובעים הינם בני זוג המתגוררים, עם שלושת ילדיהם, בדירת גג בת חמישה חדרים ברחוב רינה ניקובה 6 בשכונת פסגת זאב בירושלים.

הנתבעת הינה חברת בניה, ממנה רכשו התובעים דירתם ביום 21.8.95.

טענות הצדדים:

בכתב התביעה נטען להתרשלות הנתבעת בבניית ובתיקון דירת התובעים, המתבטאת בנזילה תמידית ממרפסת דירתם לתוך דירת שכניהם, החל ממועד מסירת החזקה בדירה. נטען כי בשל בעיות הנזילות הגישו שכני התובעים תביעה כנגדם וזו מתנהלת בפני המפקח על רישום הבתים המשותפים בירושלים.

התובעים נכנסו להתגורר בדירתם בחודש יוני 1998 ובשנת 2000 התגלתה הנזילה. בשנת 2001 הגיע קבלן מטעם הנתבעת לדירת התובעים וביצע תיקון נקודתי בשתי נקודות במרפסת. לאחר מספר ימים שלחה הנתבעת מכתב לתובעים ובו טענה כי הליקוי נגרם בשל קידוח שביצעו התובעים. עם זאת התבקשו התובעים לעקוב אחר איכות התיקון ואף נאמר במכתב כי אם הבעיה, שתוקנה על חשבון הנתבעת תפתר, זו תפעל גם לריצוף המקומות שנפתחו לצורך התיקון.

התובעים ציינו בתביעתם כי בהיות שטח המרפסת כ-48 מ"ר הרי שלא ייתכן כי פגם נקודתי יגרום להצפת המרפסת כולה. מה גם שבמשך השנים תיקנה הנתבעת שוב ושוב את הנזילה על חשבונה והתנהגות זו אינה מתיישבת עם טענתה דלעיל.

התיקון שבוצע לא עזר ולאחר פניות רבות של התובעים הגיע ביום 21.9.04 קבלן מטעם הנתבעת לבצע שוב תיקון, הפעם בדרך של מריחת חומר איטום על רצפת המרפסת. ואולם גם תיקון זה לא החזיק מעמד למשך יותר משנתיים.

החל משנת 2006 החלו התובעים עם שכניהם לבניין ובבניין הסמוך לפעול בשיתוף פעולה כדי לפתור את הנזילות מהקומות העליונות לאלו שמתחתיהן. הפניות נעשו בכתב והמכתבים צורפו לתביעה.

בראשית שנת 2009 הודיעו שכניהם של התובעים כי הנתבעת הסכימה לשאת בעלויות התיקון ואף ביקשה כי ימציאו לה הצעות מחיר ממספר קבלנים. ואולם הנתבעת לא עמדה בהבטחותיה ולא התייחסה להצעות המחיר.

התביעה נתמכה בחוות דעת המהנדס סילביו הופמן אשר העריך את התיקון הנדרש בסך של 37,000 ₪ כן הוצגו הצעות מחיר שקיבלו התובעים בסמוך להגשת תביעתם העומדות בממוצע על כ- 30,000 ₪ וזאת ללא עלות התיקון בבית משפחת השכנים.

נטען כי הנתבעת התרשלה באיטום המרפסת עת בנתה את הדירה ועת ביצעה את התיקונים במהלך השנים. אחריות הנתבעת לתיקונים נובעת מטיב ביצועם, אליו התייחס גם המהנדס האמור בחוות דעתו.

התובעים טענו לנזק בסך העולה על סמכות ביהמ"ש לתביעות קטנות, אך הגבילו תביעתם לגבול הסמכות באותה עת. נטען לנזקים הבאים: תיקון המרפסת באופן יסודי ותיקון הנזק בבית משפחת השכנים- 37,000 ₪; שכר טרחת המהנדס- 2,100 ₪; פינוי הדירה לשבועיים לצורך ביצוע התיקון- 5,000 ₪; שכ"ט עו"ד ומע"מ בתיק המתנהל מול המפקח על בתים משותפים- 3,500 בתוספת מע"מ.

בהגנתה טענה הנתבעת כי יש לסלק התביעה על הסף, הן מחמת סעיף בוררות הקבוע בהסכם המכר והן מחמת התיישנות עילת התביעה.

לגופו של עניין, הוכחשו סעיפי התביעה, אם כי הנתבעת אישרה שתיקנה, לטענתה - לפנים משורת הדין, את הרטיבות לשביעות רצון התובעים. הנתבעת ציינה כי בשנת 2004 נשלח מומחה לאיטום לדירת התובעים שביצע איטום במרפסת על חשבון הנתבעת, זאת על אף שאחריות הנתבעת תמה מרגע שהתובעים ביצעו עבודות קידוח ביוזמתם וע"י בעלי מקצוע מטעמם.

בכתב תשובה הכחישו התובעים את הטענה בדבר תניית בוררות וטענו כי מהות הסעיף לא הוסברה להם בעת החתימה ולכן אין לו תוקף.

בנוגע להתיישנות נטען כי מירוץ ההתיישנות מוארך עד זמן סביר לאחר התיקון האחרון שביצעה הנתבעת בדירתם.

חוות דעת הנדסית:

על אף שהנתבעת לא טרחה להגיש חוו"ד מטעמה וזאת לא עד למועד הדיון ביום 2.5.10 ואף לא לאחר מכן - אלא הסתפקה בהגשת תצהיר של מר פיני כהן מנהל הפרוייקט בו כלולות הדירות הרלוונטיות - מצאתי להורות על מינוי מומחה מטעם בית משפט. ביסוד החלטתי עמדה העובדה שהשאלה האם קידוח שבוצע במרפסת התובעים הוא שגרם לנזילות או שמא ליקוי עוד מעת בניית המבנה וכן שאלה העלות הנדרשת לתיקון - הן שאלות מקצועיות אשר אין בידי כלים להכריע בהן. בהמשך לאמור מונה אפוא ביום 17.6.10, המהנדס אחי קליין כמומחה מטעם ביהמ"ש.

המומחה תאר בחוות דעתו את ממצאיו בדירת התובעים ובדירת שכניהם מתחת וציין כי ניתן לראות מספר מוקדי רטיבות - בחדר הילדים, בפרוזדור החדרים, בחדר הרחצה ובחדר השינה. צוין כי גם אם יוחרג חדר הרחצה כמקום המועד לרטיבות עקב עיבוי, עדיין נותרו מספר מוקדי רטיבות ברורים. בפני המומחה עמד גם סרט וידאו אותו צילמו השכנים בחורף 2008 בזמן שלג ואשר בו נצפית רטיבות בהיקף רחב יותר כולל זליגה ממשית של טיפות מים בפרוזדור הדירה.